עבודה סמינריונית

עבודה סמינריונית
5 (100%) 7 votes

שימוש בסמים וגניבות, השוואה בין צווארון לבן לצווארון כחול בהסתמך על ממצאי בדיקת הפוליגרף

שם הקורס: סוגים של פשיעה וקרבנות.
מספר הקורס: 9360400-41
מרצה: דר' אורי תימור.
שם המגיש: מודן שי – 039875125
תאריך הגשה:10/10/13

מבוא

מדי שנה מבוצעות עשרות אלפי עבירות שונות ומגוונות במדינת ישראל, הגוף אשר אמון על אכיפת החוקים הללו היא משטרת ישראל. כמו כן משטרת ישראל כחלק מתפקידה מפרסמת את הסטטיסטיקה הפלילית מידי שנה אשר מפרטת את העבירות המדווחות. הנתונים בסטטיסטיקה מציגים את מספר התיקים שנפתחו במהלך השנה בהתייחסות לסוגי העבירות השונות. חוקרים רבים טוענים שהנתונים המתפרסים בסטטיסטיקות הפליליות מתארים רק את קצה הקרחון. ההנחה היא שהעבריינות הלא מדווחת גבוהה בהרבה מזו המדווחת או כמו שמכונה, "הנתון האפל של הפשע" (The Dark Figure of Crime). שתי עבירות בולטות הן עבירת השימוש בסמים הלא חוקיים ועבירת הגניבה (עברות רכוש). בשיעורי עבירת הגניבה אנו עדים למגמת ירידה לאורך השנים האחרונות, לעומת זאת אנו נתקלים במגמת עלייה בנוגע לשימוש בסמים לא חוקיים.

תופעת השימוש בסמים בלתי חוקיים הינה תופעה רחבת היקף, השלכותיה משפיעות הן על הפרט והן על הכלל. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2012 בלבד נפתחו 19,352 תיקים על שימוש בסמים מסוכנים (למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2013). סם למעשה הוא חומר פסיכו-אקטיביים לו השפעה מוכחת על התודעה של האדם ללא יכולת שליטה שלו במתרחש. מכיוון שהסם משפיע על מערכת העצבים המרכזית השליטה שיש לאדם בזמן שהוא צורך אותו נפגעת משמעותית (קליין, 1974). הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול מבצעת סקרי עמדות באופן שוטף מזה מספר שנים. בסקר עמדות שנערך בשנת 2013, נמצא שבשלושת השנים האחרונות חלה עליה בנכונותם של צעירים ומבוגרים לצרוך סמים קלים לא חוקיים, למעשה עלייה של 2-3% (עמדות כלפי שימוש באלכוהול וסמים – ממצאי מחקר תקופתי "יד על הדופק 3" 2013).

 

לעומת זאת בתופעת הגניבה, אנו נתקלים במגמה מעט שונה והנתונים מצביעים על ירידה בהיקף ביצוע העבירות במהלך השנים האחרונות, לדוגמא בשנת 2010 נפתחו 94,112 תיקים לעומת 93,455 תיקים שנפתחו בשנת 2012 (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – שנתון 2012). על פי דיני מדינת ישראל גניבה היא נטילה ונשיאה של דבר הניתן להיגנב, ללא הסכמתו של בעליו, כאשר בשעה שהוא נוטל את הדבר הוא מתכוון לקחת אותו מבעליו ללא כוונה להחזירו (חוק העונשין – תשל"ז 1977). ישנו מספר סוגים של גניבה, גניבת רכב, גניבת סחורה, גניבת משאבים. לצורך עניינו, עבריינות של עובדים משמעותה שימוש מכוון של עובד במשאבים של המעביד למטרות רווח אישי (Association of Certified Fraud Examiners (ACFE), 2002). עבריינות זו אף היא נחשבת לתופעה רחבה, מחקרים שונים מצביעים על פגיעה נרחבת לעסקים בעקבות גניבות של עובדים. ממחקר שנערך בשנת 2002 בארה"ב עולה כי 48% מהצטמקות הסחורה בחנות משויכת לגניבות עובדים וזאת בעלות ישירה של 15 ביליון דולר (McGoey, 2005). כאשר אנו דנים בגניבות עובדים עלינו לבצע הפרדה בין גניבות המשויכות לצווארון לבן לבין עבירות המשויכות לצווארון כחול.

הגדרתה של עבירת הצווארון הלבן הוצגה לראשונה על ידי אדווין סאתרלנד ב-1939, המושג הוטבע לאחר פרסום המאמר שלו שנקרא "White Collar Criminality". סאתרלנד הגדיר עבריינות צווארון לבן כ"עברה של אדם מכובד בעל מעמד חברתי גבוה במהלך עיסוקו המקצועי". התייחסות בעבירה זו הייתה לסוג האנשים שעוברים סוגי עבירות (שפירא, 2002). מה שמשך את סאתרלנד לתחום זה, היה הרצון שלו להוכיח שהסתמכות על הסטטיסטיקה של המשטרה, בתי המשפט ובתי הסוהר יוצרת מסקנות ותאוריות לא מדויקות בנוע להתנהגות עבריינית. כמו כן הוא גם טען שעבירות צווארון לבן מייצרות פגיעה כלכלית גובהה לאין שיעור ביחס לפגיעה הכלכלית של עבירות "רגילות" מכיוון שיש בהן מרכיב של הפרת אמונים ולכן פוגעות בסדר החברתי (Suterland, 1940). הביטוי "צווארון לבן" נטבע בגלל מבנה החולצות, באותה התקופה הכביסה הייתה קשה ולכן החליפו בחולצה רק את הצווארון ואת דשי השרוולים. לאנשי המעמד הגבוה היו צווארונים לבנים וכך נוצר הקשר בין צבע הצווארון למעמד (טננבוים, 2003).

על מנת לסייע בגילוי האמת, פותחו אמצעים רבים אשר נועדו להתמודד עם התופעות השונות. על פי החוק, לצורך העמדת אדם לדין חייב להוכיח כי הוא זה אשר ביצע את העבירה. לשם הוכחה זו נדרש מהחוקרים לגלות את האמת, לא תמיד הדבר הוא פשוט ובמקרים רבים עליהם להיעזר באמצעים נוספים מלבד הניסיון העשיר שלהם. לאורך השנים פותחו מספר כלים במטרה לנסות לזהות סממנים אשר יסייעו לגלות האם אדם מסוים מנסה להסתיר מידע שיכול לעזור בפיענוח המקרה. הפוליגרף ניתן לומר הוא אולי הכלי היחיד אשר נועד לגלות האם אדם דובר אמת או שקר. כמו כן קיימים כלים נוספים אשר עוזרים לזהות "נקודות חמות" שבאמצעותן אולי נגיע לגילוי האמת, כגון ניתוח תוכן בהצהרות כתובות (SCAN), ניתוח לחץ בקול (VSA/LVA) ואף גרפולוגיה.

הפוליגרף כפי שהוא מוכר לנו קיים פותח בשנת 1939, הוא מורכב ממספר פריטים שונים אשר אוחדו יחדיו. כל פריט פותח על ידי חוקר שונה שהמטרה המשותפת של כולם הייתה להגיע לאמת. איחוד כל הפריטים ופיתוח טכניקות בדיקה שונות, עזרו לייצר מכשיר שזהה שקר בדיוק רב. התחום אותו בודק הפוליגרף הוא פסיכופיזיולוגי, פסיכופיזיולוגיה הוא מדע המערב הצגתו של גירוי מסוים לאחד או יותר מהחושים האנושיים, על מנת לקבוע את ההשפעה של אותו גירוי, כאשר הוא נבדק באופן פסיכולוגי בזמן פעילויות פיזיולוגיות נבחרות (Coles, Donchim & Proges, 1986). מטה (1993) מבהיר כי חשוב להבין שמכשיר הפוליגרף הוא בסך מעשיר הקלטה של נתונים פיזיולוגיים, עם המכשיר הזה מבצעים מבחן פסיכופיזיולוגי לצורך גילוי שקר.

ה-VSA או ניתוח לחץ בקול, הינו פרי פיתוחם של אנשים פרטיים והצבא האמריקאי . פיתוחו במקור היה במתכונת של פענוח לחץ פסיכולוגי, באמצעות הצגה גרפית של לחץ בקולו של אדם כלשהו אשר נשאל שאלות ספציפיות (Cahill, 1999). לפי וובי (2001), ה-VSA מודד את ה"רעד המיקרוני" בקולו של אדם וכך מתבצע הפיענוח. ה"רעד-מיקוני" מתואר כ"ויברציות בלתי ניתנות לשמיעה שמגבירות את מהירותן כאשר האדם משקר". שיטה נוספת הנפוצה במשטרות השונות הינה, ניתוח תוכן בהצהרות כתובות אשר פותחה על ידי פרופסור אבינועם ספיר. פרופ' ספיר ביסס את הטכניקה הזו על מחקר שהוא ערך על התנהגות בכתב בטפסים שקריים. לפי ספיר (1987) מטרת השיטה לזהות "נקודות חמות" בטקסט, וכך לסייע באיסוף מידע חשוב. אין הוא מתיימר לקבוע אם אדם דובר שקר או דובר אמת אלא מטרתו היא למקד את החקירה לאותן נקודות חשובות.

בבואי לבצע את המחקר, הנחתי כי הממצאים יעידו על סתירה כלשהי עם הסטטיסטיקה הפלילית הקיימת, בנוגע לעבירות סמים וגניבות. השערתי היא, כי ימצאו הבדלים בשיעור העבירות בין עובדי צווארון לבן לעובדי צווארון כחול. מחקר זה הוא מחקר חלוץ בתחום, טרם נבדק תחום זה בהקשר של בדיקת הפוליגרף. לאור כך ראיתי לנכון לחקור את הנושא ולבחון האם אכן תהיה סתירה והנתונים אשר יתקבלו מהמחקר אכן שונים ממה שהסטטיסטיקה הפלילית מראה לנו. אני סבור כי מחקר מסוג זה יכול להעשיר את העולם האקדמי וכן לעודד ביצוע מחקרים נוספים, אשר יכנסו לעובי הקורה ואף יתכן שיעלו את המודעות הציבורית למצב זה.

פרק 1 – תופעת השימוש בסמים ותופעת הגניבות

תופעת השימוש בסמים בלתי חוקיים היא תופעה מדאיגה ורחבת היקף, לה שלכות חמורות על הפרט ועל הכלל. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2000 נפתחו 12,086 תיקים במשטרה לעומת 2012 בה נפתחו 19,352 תיקים, זוהי מגמת עלייה בולטת ומדאיגה. כאשר אנו מסתכלים על תופעת הגניבה, אנו נתקלים בנתונים הפוכים לגמרי, בשנת 2000 נפתחו 153,053 תיקים על עבירת גניבה, לעומת 96,371 תיקים בשנת 2012 (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – שנתון 2013). על מנת להבין תופעה השימוש בסמים, תחילה עלינו להבין מהם סמים ומדוע המחוקק בחר להוציא אותם מהחוק.

1.1 – תופעת השימוש בסמים

סם הוא כל חומר סינתטי או טבעי אשר נצרך שלא לצרכיי תזונה. חומרים פסיכו-אקטיביים משפיעים על התודעה של האדם ללא יכולת שליטה שלו במתרחש וזאת על ידי השפעתם בעיקר על מערכת העצבים המרכזית, ישנם סמים מסוימים בעלי השפעה בלתי הפיכה כבר מהשימוש הראשון. קיימים מספר סוגי סמים (קליין, 1974):

  1. סמים מדכאים אשר מדכאים את הפעילות של מערכת העצבים המרכזית בגוף כגון אלכוהול תרופות הרגעה ותרופות שינה.
  2. סמי הזיה (הלוצינוגנים) בהם חשיש, מריחואנה, LSD ופטריות.
  3. סמים מעוררים וממריצים אשר מגבירים את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית כמו ספידים, טריפים, קראק, וקוקאין.
  4. סמים משככי כאבים (נרקוטיים) גם אלו מדכאים את מערכת העצבים המרכזית וכוללים את ההרואין (אופיום), מורפיום, קודאין ומתדון.

יש להבחין בין סמים חוקיים לסמים לא חוקיים, כאשר על הסמים החוקיים נמנים תרופות, אלכוהול, טבק ועוד בזמן שהסמים הלא חוקיים מוגדרים על ידי כל מדינה ומדינה וכן גם הסנקציות על שימוש בהם. לדוגמא, 'גת' זהו סם אשר נחשב חוקי במדינת ישראל אך בארה"ב ובארצות רבות אחרות הוא אינו חוקי, ואסור להכניסו אל המדינה (פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973).

החל מיום 10.07.1973, פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973 התווספה לדיני מדינת ישראלובה מפורטות כל הפעילויות המוגדרות כעבירה פלילית בהקשר של סמים ומציינת את העונש המרבי המוצמד לכל עבירה ועבירה. את הפקודה משלימים מסמכים רפואיים, משפטיים וחברתיים שנוסחו במהלך השנים על ידי ועדות וגופים ממשלתיים שונים. מטרתם לסייע ביישום המדיניות הרשמית של המשרדים ולספק הנחיות והכוונות לצורך הפעילות השוטפת. פקודה זו מתעדכנת מעת לעת בהתאם להנחיות משרדי המשפטים, הבריאות והמשטרה.

המציאות מראה שהמחוקק מעוניין להילחם בתופעת השימוש בסמים ורוצה למנוע צריכה של סמים מסוכנים של כלל תושבי מדינת ישראל שכן החוק תקף לגבי כל תושב אפילו אם השימוש נעשה במדינה בה הסם הוא חוקי (פקודת הסמים המסוכנים). כדי להילחם בתופעה הוקמה הרשות הלאומית למלחמה בסמים מכוח "חוק הרשות למלחמה בסמים התשמ"ח – 1988". אשר אמונה על הטיפול והתמודדות עם תופעה הסמים הלא חוקיים באמצעות תאום בין משרדי ובין מוסדי, מניעה, הסברה ועוד, כמו כן הרשות מקדמת את המחקר בתחום הסמים ומבצעת סקרים ארציים ועירוניים על היקף השימוש בסמים. מן העבר השני אנו רואים שישנה לגיטימציה חברתית הולכת וגוברת לשימוש בסמים לא חוקיים ובעיקר אלו המוכרים כסמים "קלים" כגון, חשיש, מריחואנה וגראס.

מחקר עמדות שנערך בשנת 2013 על ידי הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול בשיתוף עם מכון מדגם בדק את נכונותם של צעירים ומבוגרים להשתמש בסמים לא חוקיים ("יד על הדופק 3"), ואלה הנתונים:

בשאלה, האם תזדמן למקום בו חברים יציעו לך להשתמש בחשיש או במריחואנה, האם תסכים להשתמש? (בקרב צעירים 18-21):

ענו כן ענו יתכן ענו לא
2011 3% 9% 88%
2012 3% 12% 85%
2013 3% 11% 86%

 

בשאלה, האם תזדמן למקום בו חברים יציעו לך להשתמש בחשיש או במריחואנה, האם תסכים להשתמש? (בקרב מבוגרים 22-40):

 

ניתן לראות כי מבחינת שכבת הגיל ישנה יותר נכונות להשתמש בקרב הבוגרים, העלייה הבולטת יותר היא בקרב אלו שענו כי יתכן שיסכימו להשתמש, גם בקרב הצעירים וגם בקרב המבוגרים. מנתונים אלו ניתן להסיק כי אכן ישנה עליה בלגיטימציה לסמים ויותר אנשים מוכנים להתנסות בסמים. נתונים נוספים שיכולים להסביר זאת, קשורים לתפיסתם בנוגע לסיכונים הנוגעים לשימוש בסמים לא חוקיים. להלן הנתונים:

 

בשאלה, לפי דעתך, עד כמה יש או אין סיכון (מבחינה בריאותית, מבחינת יכולת תפקוד וכו') אם אנשים ישתמשו בחשיש או במריחואנה?

אין כל סיכון סיכון נמוך סיכון בינוני סיכון גבוה למדי סיכון גבוה מאוד
צעירים (18-21) 5% 8% 13% 24% 49%
מבוגרים (22-40) 7% 16% 21% 26% 30%

 

ניתן להבחין כי רק 56% מהמבוגרים חושבים כי קיים סיכון גבוה לפגיעה ביכולת התפקוד במידה וישתמשו בחשיש או מריחואנה. מתוך הצעירים אנו מוצאים נתון גבוה יותר של 73% אשר חושבים שישנו סיכון גבוה לפגיעה ביכולת התפקוד.

כאשר אנו בוחנים את עמדות המעסיקים אנו נתקלים בנתונים גבוהים בהרבה, לפי דו"ח של "החברה לניהול משאבי אנוש" 84% מהמעסיקים דורשים לבצע בדיקות לגילוי שימוש בסמים כתנאי להעסקה. ישנם גם כאלה שחושבים שהבדיקות הם חודרניות ואינן יעילות מכיוון שנוטות יותר לגלות מריחואנה, מאחר והסם נשאר בגוף למשך מספר שבועות לעומת סמים כמו הרואין שיוצאים ממערכת הדם כבר לאחר יום עד שלושה ימים בלבד.

1.2 – תופעת הגניבות

גניבה על פי חוק העונשין, מוגדרת כך: "אדם גונב דבר אם הוא נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע" (חוק העונשין – תשל"ז 1977). ישנם מספר רב של סוגי גניבות, גניבת זהות, גניבת רכוש, גניבה של מידע מסווג, גניבה ממעסיק ועוד.

עבריינות של עובדים משמעותה שימוש מכוון של עובד במשאבים של המעביד למטרות רווח אישי (Association of Certified Fraud Examiners (ACFE), 2002). עבריינות במקום העבודה גם כן נחשבת כתופעה רחבה ומחקרים מראים כי הם גורמים לנזק רב לעסקים. בארה"ב ישנם דיווחים על מחקר שמצביע על כך שגניבות עובדים אחראיים ל-48% מהצטמקות הסחורה בחנות בשנת 2002, בעלות ישירה של 15 ביליון דולר (McGoey, 2005). חוקרים נוספים חשפו קשר חשוב בין פעילות כלכלית לסוגים שונים של פשע, נמצא שעלייה בעבירות רכוש קשורות באופן מובהק עם צמיחה כלכלית (Field, 1999). כמו כן לפי הערכה של משטרת העיר לונדון בשנת 2004, 82% מכלל ההונאות בעסקים קטנים ובינוניים בוצעו על ידי עובדיהם (Moody, 2004).

מבחינה מושגית נגין ואחרים (2002), הציגו שלוש גישות מנוגדות לפשע, ללא קשר לסוגו. "הרמאי הרציונאלי" אשר מניח שעובדים ומעבידים מבצעים ומנטרים פשע על אותו בסיס של חישוב רווח-הפסד. לחלופין, ספרות קרימינולוגית ופסיכולוגית מניחה את "מודל המצפון" (כאשר פעילות עבריינית היא תוצאה של כישלון בדאגה מספקת לגבי פעילות בלתי חוקית) ומודל "שליטה בדחפים" (כאשר הרווח המידי מהפשע, מנצח את הפוטנציאל למחיר בטווח הארוך). נמצאו עדויות התומכות במודל "הרמאי הרציונאלי" ו"מודל המצפון" בהקשר של פשע בכלל ותגובותיהם של עובדים לסכמות תמריצים.

לפי (Sauser, 2007) ישנם מס' מאפיינים עיקריים לתופעת הגניבה ממעביד, הרי חלק מהם:

  1. גניבות של עובדים מזוהות כבעיה אתית כמעט בכל סקטור עסקי, נראה דווקא כי שקיימת בעייתיות בעיקר בבנקאות, כלכלה, ייצור ובנייה ועוד.
  2. ישנם דרכים רבות בהם עובדים גונבים מהמעביד שלהם, המח האנושי מאוד יצירתי, וכל סיטואציה עסקית יתכן שתזוהה כאתגר מעניין לאותן גניבות.
  3. ישנן מספר בקרות אשר זמינות לצורך מניעת גניבה של עובדים, וישנן הוכחות חותכות שהרבה מהן יעילות. הזנחה ביישומן של בקרות פיננסיות ככל הנראה יגרמו לעובדים להתפתות לגנוב.
  4. נראה שבדיקות סינון טרום תעסוקתיות (באמצעות בדיקת ממליצים ובדיקת רקע) הם כלי יעיל להפחתת גניבת עובדים וצורות שונות של התנהגות לא יצרנית. מבדקים מהימנות ממוחשבים עוזרים במאבק בגניבות עובדים.

פרק 2 – צווארון לבן

הביטוי צווארון לבן, הופיע מחלקה השני של המאה ה-20, התייחסותו הייתה לסוגי האנשים העוברים סוגי עבירות. אדווין סאתרלנד היה מהחלוצים שדנו במושג זה ולמעשה נחשב לזה שטבע את המונח "צווארון לבן" והחדירו לשיח הקרימינולוגי של תקופתו (שפירא, 2002). סאתרלנד בזמנו רצה להוכיח שהסתמכות על מקורות סטטיסטיים של המשטרה, בתי המשפט, ובתי הסוהר מניבה היסקים ותאוריות מוטות בדבר התנהגות עבריינית. תאוריות אלו סברו כי עבריינות נפוצה בעיקר במעמד הנמוך יש לה קשר לעוני או אפיונים אישיים וחברתיים התלויות סטטיסטית לחיי עוני (Sutherland, 1940).

סאתרלנד (1940), טען כי מחירן הכלכלי של עבירות צווארון לבן גבוה לאין שיעור ממחירם הכלכלי של פשעים "רגילים". למרות זאת הוא התעקש כי הבעיה היא לא במחיר הכלכלי הגבוה אלא הנזק שהן גורמות לחברה, הרי שמדובר בעבריינות המבוססת על הפרת אמון אשר גוררת עמה חוסר אמון חברתי, חוסן אמון זה פוגע במורל החברתי ויוצר לכן חוסר ארגון חברתי. הביטוי "צווארון לבן" נטבע בגלל מבנה החולצות, באותה התקופה הכביסה הייתה קשה ולכן החליפו בחולצה רק את הצווארון ואת דשי השרוולים. לאנשי המעמד הגבוה היו צווארונים לבנים וכך נוצר הקשר בין צבע הצווארון למעמד (טננבוים, 2003).

סאתרלנד הגדיר את עבירות הצווארון הלבן כ"עברה של אדם מכובד בעל מעמד חברתי גבוה במהלך עיסוקו המקצועי". מעמדו החברתי הגבוה והעובדה שהעבירה נעשתה כחלק מעיסוקו מקצועי היו הנקודות החשובות. עד היום ישנם מחלקות רבות לגבי הגדרה זו וכיום ההגדרה היא רחבה מאוד ואין עליה קונצנזוס. ה- FBI הגדיר באופן רחב יותר את עבירת הצווארון הלבן, "עבירות צווארון לבן הן עברות לא אלימות הנעשות תוך הפרה של אמון". התובע הכללי של ארה"ב הגדיר אותן כך: "עברת צווארון לבן היא כל פעולה בלתי חוקית הנוקטת דרכי רמאות והסתרת עובדות ולא איום פיזי כדי להשיג כסף, רכוש או טובת הנאה (טננבוים, 2003).

לפי טננבוים (2003) הבעתיות בהגדרות רחבות אלו היא שהן כוללות בתוכה גם עבריינים קטנים, שככל הנראה אין הם עשירים וחזקים. לפי הגדרה זו, זיוף צ'ק בסכום נמוך נחשב לעבירת צווארון לבן; קופאי הגונב מקופת המעביד גם הוא נחשב עבריין צווארון לבן. אם כך, הגדרה זו אולי נוחה אך היא מפספסת את מהותה של עבריינות הצווארון הלבן. יש גם להבחין בין עבירות שמבצעים אנשים בעלי מקצוע אמון, כמו פקיד בנק או רואה חשבון, לבין עבירות שמבצעים ארגונים. בפשעים ארגוניים, הארגון כולו או הדרג הבכיר בו עושים יד אחת בביצוע הפשע, כמו זיהום הסביבה, הרצת מניות. לרוב, הציבור אינו ער לפשעים מהסוג הזה ומבצעי העבירה אינם עושים זאת לטובת עצמם אלא לטובת הארגון.

כדי להתמודד עם פשעי צווארון לבן, יש צורך לחוקק חוקים. מחוקקי החוקים לרוב מושפעים מאותם קבוצות חזקות שמצבעות את הפשע ולכן ירצו למנוע חקיקה כזו שתפגע בהם. לא רק זאת, הם יכולים להשפיע ולגרום לחקיקת חוקים פליליים שיעזרו להן. רק לצורך הדוגמא, אזבסט היה ידוע מזה שנים רבות כמסוכן לבריאות הנחשפים אליו. חברות האזבסט הסתירו את העובדה החשובה הזו מעובדיהם, אפילו רופאי החברה לא חשפו בפני העובדים את הסכנות הכרוכות בכך. בנוסף היו מקרים שהחברות תמכו במחקרים שמטרתם הייתה להוכיח כי האזבסט אינו מסוכן לבני האדם. ולמרות זאת, עד היום לא ידוע על מישהו שהואשם בעברות שקשורות לאזבסט (טננבוים, 2003).

נראה אם כך, כי סאתרלנד הוביל אחרים נוספים להבנה כי הבלנס בין מקרי עבריינות רגילה – גניבות, פריצות וכדומה, ועבריינות הצווארון הלבן שונה לחלוטין ממה שסברו באותה העת. הדעה הרווחת הייתה כי עיקר העבריינות כללה עבירות רכוש, אלימות גלויה לעין ועוד. בעקבותיו, התהוותה גישה רעננה אשר טענה שהיקף תופעת עבריינות הצווארון הלבן גדולה ממה שיודעים. בעקבות כך צמחה המחשבה כי ממדיה הנסתרים של העבריינות מחוסר דיווח (ידוע גם כ: The dark figure of crime) גבוהים אף יותר בעבריינות של הצווארון הלבן (מן, 1990).

פרק 3 – כלים נפוצים המסייעים לאכיפה בארץ ובעולם

השקר קיים עוד מתקופת התנ"ך ובעבר היו שיטות שונות ולעיתים אף משונות אשר שאפו לזהות האם אדם אומר את האמת או שמא הוא משקר, מאז כמובן השיטות השתנו והפכו מודרניות ופחות משפילות. התהליך עדיין נותר לא נעים לרוב האנשים שהרי הניסיון הזה מביא עמו נבירה בנבכי נשמתם של הנבדקים. השיטות הקיימות בימנו אנו אשר מטרתם לנסות ולזהות אצל בני האדם סממנים של אמירת שקר לגבי נושאים שונים הם מגוונות ויחד עם זאת שנויות במחלוקת לגבי מידת הפגיעה בזכויות בסיסיות של האדם, מהימנותם ותקפותם. גרפולוגיה שהיא שיטה לניתוח אופיו ומזגו של אדם על ידי ניתוח כתב היד שלו למשל משמשת לא פעם בארגונים רבים ככלי בתהליך סינון בקבלה לעבודה. ניתוח לחץ בקול למשל שימש במשך שנים רבות כלי אבחון על ידי המשטרה בארצות שונות כמו גם ניתוח תוכן (SCAN) אשר פותח על ידי פסיכולוג וקרימינולוג ישראלי בשם אבינועם ספיר. בדיקת הפוליגרף כפי שהוא גם מכונה "מכונת אמת" אשר קיים עוד מהמאה הקודמת יפורט בפרק נפרד, האופן נרחב יותר והוא למעשה יהווה הכלי בו אשתמש לביצוע המחקר.

3.1 ניתוח לחץ בקול – (VSA)

לפי מקורות שונים ה VSA נכנס לראשונה לזירת אכיפת החוק בשנות ה-70 המוקדמות באמצעות מחקר ופיתוח על ידי אנשים פרטיים והצבא האמריקאי. במקור פותח במתכונת של פענוח ממישור הלחץ הפסיכולוגי, מטרתו הייתה להציג באופן גרפי לחץ בקולו של אדם מסוים כאשר הוא נשאל שאלות רלוונטיות (Cahill, 1999). התאוריה היא ש"מפענח הלחץ בקול" מפענח על ידי מדידה של "רעד-מיקוני" בקולו של האדם. "רעד מקרוני" מתואר כ"ויברציות בלתי ניתנות לשמיעה שמגבירות את מהירותן כאשר האדם משקר" (Webby, 2001). הרעד משתנה בהתאם לרמת הלחץ. בזמן שהנבדק מדבר, ציוד מחשב מודד ומציג כל שינוי בוויברציות. לכל דפוס קולי המכונה מציגה גרף: פסגה גבוהה מציינת אמירת אמת, בזמן שרמה משוננת מציינת אמירת שקר. עלותו של מכשור כזה מגיעה לסביבות 10,000 דולרים, וישנם מספר חברות שונות אשר מייצרות אותם, אחת החברות אשר מייצרת מכשור מסוג זה אף מציינת כי רמת הדיוק של VSA מגיעה ל 98%.

סוכנויות אכיפה בכל רחבי ארה"ב השקיעו מיליונים בתוכנות פענוח לחץ בקול (VSA), אך שאלה מאוד בעלת חשיבות מכרעת נותרה ללא תשובה, האם ה- VSA באמת עובד. במחקר שנערך על ידי פרופסור דמפהאוס בשנת 2008 מטעם מוסד הצדק הלאומי (National Institute of Justice) נמצא כי שהיכולת של תוכנת ניתוח לחץ בקול לזהות האם אדם דובר שקר בנוגע לשימוש בסמים הוא בערך כמו להטיל מטבע, למעשה רק כ-50% דיוק. מחקר זה היה שונה מאחרים וזאת לאחר שהביקורת על המחקרים הקודמים שנעשו הייתה כי לנבדקים לא היה מה להרוויח או מה להפסיד אם ישקרו, לא נוצר שום לחץ ועל כן לא היה ניתן לזהות אם הם דוברי אמת או שקר באופן בו זה מתרחש במהלך חקירה אמתית. במחקר הנ"ל החוקרים דימו את הסיטואציה לזו של נחקר אמתי והם דגמו 319 עצורים מכלא מחוזי באוקלהומה. הראיונות בוצעו בחדר פרטי באופן יחסי לגברים ששהו פחות מ-24 שעות במעצר. במהלך חלקים נפרדים של בדיקות המידע נאסף באמצעות CVSA ו-LVA. שתי התוכנות היו בעלות רמת רגישות נמוכה, זיהו בממוצע 15% מהתגובות של העצורים ששיקרו (בהתבסס על בדיקת השתן) לגבי שימוש בסמים לאחרונה לגבי כל חמשת הסוגים. ה-LVA זיהה נכון 21% מהתגובות השקריות כשקריות, ה- CVSA זיהה 8%. לעומת זאת רמות הדיוק לגבי תגובות אמת שהתבססו גם כן על בדיקת השתן ואכן זוהו כתגובות אמת היו הרבה יותר גבוהות עם ממוצע של 91.5% לגבי כל חמשת סוגי הסמים. שוב ה- LVA תפקד בצורה טובה יותר (Domphousse, 2008).

3.2 ניתוח תוכן מילולי -(SCAN)

טכניקה שפותחה על ידי אבינועם ספיר, קרימינולוג, פסיכולוג ובודק פוליגרף בעברו, וזאת בזמן שעבד במשטרה. טכניקה זו מבוססת על המחקר שלו בהתנהגות בכתב בטפסים שקריים. ספיר (1987) טוען שהטכניקה יכולה להוות כלי לאיסוף מידע וזיהוי הונאה. מטרת השיטה לזהות "נקודות חמות" בטקסט, השיטה אינה קובעת האם אדם דובר שקר או דובר אמת אלא ממקדת את החוקר היכן רצוי שימשיך לחקור.

לפי ספיר (1995) "כאשר ניתנת לבני האדם אפשרות לתת את ההסבר שלהם במילים שלהם, הם יבחרו לומר אמת" ו"קשה מאוד לשקר עם מחויבויות… אדם יכול להרוג, לשדוד בנק, להצית שריפה, לגנוב כסף, אבל אדם לא יכול ממש לשקר". כל צורה של התקשרות מייצגת סדרה של בחירות, כמו מילות פועל, פיסוק ומבנה דקדוקי במטרה להעביר את אותו מסר רצוי. הבחירה בכל צורה שהיא תלויה בכללי השפה של אותו כותב, כאשר הבחירות השונות תלויות בידע השפתי של הכותב, כלומר כל כותב יוצר לעצמו מעין 'קוד שפה'.

על ידי בחינה של בחירת המילים (תוכן) והדרך שבה הם ממוקמות בתוך ההצהרה, הטכניקה טוענת לזיהוי מידי של הונאה פוטנציאלית והסתרה של מידע רלוונטי נוסף, היא אינה טוענת לקבוע באם הכותב משקר. הטכניקה אינה בוחנת את רמת השפה של הכותב, אשר יכולים להיות מושפעים על ידי גורמים כמו איי קיו וכישורים שפתיים של אותו אדם. הפמ"ת (פענוח מדעי של תוכן) ידגיש סוגיות בהצהרה שיש לבחון אותם בצורה מעמיקה יותר, כמו גם אזורים בהם יתכן כי הנחקר ניסה להונות את המשטרה. התוצאה של פענוח כזה יכול לשמש כמסייע בחקירה או בראיון שיבוא לאחריו. ישנם מספר כללים חשובים עליהם יש לשמור על מנת שהפענוח בטכניקה זו יהיה יעיל. הכרחי הוא שההצהרה לא תזוהם. ההצהרה חייבת להיות כתובה במילים של הכותב וללא עזרה מאף אחד (Sapir, 1987).

ההתנהגות השפתית של הפרט ניתנת לבחינה תוך שימוש במספר קריטריונים אשר עלולים להצביע על הונאה:

  1. שינויים בשפה.
  2. שימוש ברגשות בתוך ההצהרה.
  3. שימוש לא נכון בשמות גוף.
  4. חוסר בזיכרון אודות האירוע.
  5. אי כפירה בהאשמות.
  6. המידע שנסמר אינו לפי סדר הגיוני.
  7. ציון שמות המעורבים בסיפור ולא שימוש בגוף ראשון וכדומה.
  8. תיקונים של מילים או משפטים במהלך ההצהרה.
  9. מבנה ההצהרה – כ-20% הקדמה, כ-50% תיאור התרחשות האירוע עצמו וכ-30% דיון במסקנה של האירוע. ספיר טוען שככל שישנו חוסר איזון במבנה כך הסיכויים שקיים ניסיון להונאה גבוה יותר.
  10. שינויים בזמנים – הצהרות אמתיות צריכות לכלול שימוש בגוף ראשון בלשון עבר.
  11. זמן – על הכותב להקדיש זמן ראוי לכתיבת מאורע מסוים לפי זמן התרחשותו. לדוגמא 10 שורות לפרק זמן של 20 דקות לעומת 3 שורות לפרק זמן של 3 שעות.
  12. מידע לא חשוב הופך לחשוב – ציון מידע כביכול לא רלוונטי לקורא ככל הנראה חשוב מאוד לכותב ועל כן יש לחקור אותו יותר.
  13. חיפוש אחר מידע חסר/קישורים מיותרים.

במחקר שנעשה על ידי ניקי סמית מ"יחידת השיטור והפחתת הפשע" באנגליה עולה כי לא נמצאו עדויות חותכות אשר מצביעות על כך שהפת"מ משפר באופן משמעותי את היכולות של חוקר מנוסה לקבוע האם הצהרה היא אמתית או שקרית. אף על פי כן היא כן מצליחה להדגיש אזורים שיש לבצע בירור נוסף לגביהם ולכן יכולה בעיקר לעזור בשלבים המוקדמים יותר של החקירה (Smith, 2001).

3.3 גרפולוגיה

גרפולגיה היא למעשה ניתוח כתב יד ממנו מסיקים על אודות תכונותיו של אותו אדם. מונח זה למעשה מורכב משתי מילים שמקורן בשפה היווניות: גרפו = כתב, לוגיה = תורה. מי שטבע את מונח זה לראשונה ב- 1872 היה כומר צרפתי בשם ז'אן היפוליט מישון (קורן, 1983). הגרפולוגיה שואפת להבין מתוך כתב היד את סגולותיו ואת תכונותיו של הכותב הווה אומר את אישיותו (פוקורני, 1968).

הכתב מושפע מדחפי הבעה עצביים, המעניקים גוון אינדיווידואלי לתנועות ההתמודדות של היד. לפיכך, הכתב הינו למעשה סיכום של תנועות קטנות המייצג אינדקס רב צדדי לאימפולסים חבויים, הנובעים ממערכת העצבים המרכזית (Alter, 1939). לפי אודם (1983), האבחון הגרפולוגי מורכב משני תהליכים עיקריים: האחד, אבחון מאפייני הכתב – ממד האורך, ממד הרוחב, ממד העומק, הצורה, התנועה, המרחב וכד', והשני, שיפוט פסיכולוגי – על-פי הגרפולוגים, ניתן לעמוד על תכונות הכותב, נטיותיו, מניעיו ותגובותיו באמצעות סינתזה המבוססת על מאפייני הכתב. לפיכך, הניתוח הגרפולוגי מתבסס למעשה על פרשנות שיטתית של סימנים גרפולוגיים שונים כמו זווית הכתיבה, לחץ הכתב, טמפו הכתב, דרגת הקישור, כיוון התנועה, גודל הכתב, רוחב הכתב, הארגון, הצורה וכד' (אודם, 1991 ,1983 ,1981; קורן, 1983). סימנים אלה ופרטים רבים אחרים לעולם אינם זהים בשני כתבי יד (Alter, 1939).

הגרפולוגיה מסייעת בכמה מישורים, ביניהם ארגון ותעשייה – בדיקת התאמתם של עובדים למשרות מבוקשות, פלילים – אבחון וגילוי זיופים, תחום הפרט – אנשים המעוניינים להכיר את עצמם ולקבל הכוונה בעבודה או בלימודים וכו' (קורן, 1983). לענייננו אומנם הגרפולוגיה אינה מתיימרת לגלות אמת או שקר אך המון חברות משתמשות באמצעי זה על מנת להחליט אם לקבל עובד מסוים לעבודה או לא, כאן נוצרת החפיפה לתחום הפוליגרף ולמעשה מהווה תחרות מסוימת ועל כן המקום להזכיר את הגרפולוגיה.

 

פרק 4 – הפוליגרף

הצורך בגילוי האמת הוא לא ממש כורח של המאה ה-20, עוד מתחילת הימים האדם חיפש לברר את האמת ולזהות שקר באמצעים שונים שכללו עינוי וייסורים. חלק מאמצעים אלו עדיין קיימים במדינות מתורבתות כמו גם במדינות לא מפותחות. שיטות אלו כללו בדיקת הדבקות של אורז על הלשון, אמצעי הבא לבדוק עם הלשון יבשה כתוצאה מלחץ של הנחקר, הכאה וכדומה. אשמה תמיד מלווה בפחד, ישנו רעד בדמו של הגנב. אדם חף מפשע תמיד מכיר עצמו ככזה וכאשר נצעק "עצור גנב" הוא לא ינסה לברוח, הוא ירעד או ישקשק הרבה פחות, הוא גם לא יראה חיוור. אמת היא שישנם אנשים שכל כך שקועים בפשע אשר יישארו אדישים במבטם ויבוזו אפילו לרודף אחריהם, אבל אם תאחז בידו ותחוש את הדופק שלו, תמצא את האשמה (Matte, 1996).

הפוליגרף פרושו פולי – הרבה, גרף – רושם. הפוליגרף כפי שאנחנו מכירים אותו היום עבר דרך ארוכה. הערוצים השונים שקיימים בו הומצאו בנפרד ולבסוף חוברו יחדיו לאותה יחידה שמוכנה כיום "מכונת אמת". בתחילת הדרך נעשה שימוש במדידת שינויים בדופק. מסופר בספרו של גסטה רומנורום (1906) עוד בימי הביניים אדם חשד שאשתו בוגדת בו ושיתף את יועציו בנדון, הוחלט לבצע לה מבחן בארוחת הערב, במהלך הארוחה אחד היועצים ישב בקרבת האישה לצורך בדיקתה. כאשר הוא שוחח עמה הוא אחז בשורש כף ידה, ותוך כדי השיחה הזכיר את שמו של אותו גבר החשוד בבגידה ומיד חש בעליה מהירה בדופק של האישה, וכאשר הזכיר את שמו של הבעל לא חל שום שינוי. לאחר מכן דווח כי התקבלה הודאה בעניין (Trovilli, 1939).

ב- 1913 ויטוריו בנוסי הציג מאמר על ניסוי שהוא קיים בנוגע לתסמינים נשימתיים של שקר. בנוסי תאר כיצד הוא הקליט דפוסי נשימה באמצעות מכשיר ניומוגרף, עלייה של העט ציינה שאיפה וירידה של העט ציינה נשיפה. בנוסי זיהה קשר לפי שינויים ביחס שאיפה-נשיפה, הוא השתמש בשיטות סטטיסטיות מתוחכמות כדי לנתח את המידע. בנוסי ככל הנראה היה הראשון ששילב שני מדדים פיזיולוגיים לצורך גילוי שקר (קצב לב ולחץ דם בנוסף לנשימה) (Benussi, 1914).

במהלך שנת 1920 מספר פסיכולוגים יפנים החלו להתעניין בפעילות אלקטרו-עורית (EDA- Electro-dermal Activity) כמדד של רגשות. ב-1933 אקמטסו, אושידה וטוגאווה הציעו את השימוש ב-EDA לצורך גילוי שקר מכיוון שנמצא שרמות המוליכות של העור עלו במהלך שינויים רגשיים. ב-1938 לאונרדו קילר כלל ערוץ מדידה שלישי בשם פסיכו-גלבנומטר (PSR – Psycho-galvanometer) במכשיר שלו שעד כה מנה שני ערוצים (דופק ונשימה). ה-PGR הידוע גם בשמו ה-GSR פותח על ידי פיזיולוג איטלקי בשם גלבני ב-1971. ה-PGR הציג שינויים רגשיים על ידי מדידת תנודות בהתנגדות של העור לחשמל. המדידה נעשתה על ידי הצגת זרם חשמלי מזערי לאחת מקצות האצבעות ביד (Ansley, 1995).

לאונרד קילר בצעד שעשה, בכך שצירף את הערוץ השלישי הנוסף נחשב כמייסד של הפוליגרף כפי שאנו מכירים אותו כיום ומכנים אותו "הפוליגרף המודרני", קילר בנוסף זקף לשמו פיתוחים של טכניקות בדיקה שונות כגון "בדיקת שיא המתח עם פתרון ידוע" ועוד (Matte, 1996). לאחריו הומצאו ופותחו שיטות נוספות לביצוע בדיקת הפוליגרף. על פי דרישות "איגוד הפוליגרף האמריקאי" (APA) ערוצים אלה חייבים להימצא כיום בכל מכשיר מכונת אמת. הערוצים כוללים, ערוץ אחד שמודד את פעילות הלב וזרימת הדם, ערוץ אחד של GSR/EDA אשר מודד שינויים בפעילות החשמלית של העור ושני ערוצים שמודדים פעילות של סרעפת ובית חזה. הפוליגרף הקונבנציונאלי היה מכשיר מאסיבי אשר רשם את הנתונים באמצעות דיו על נייר או על ידי מחט על דף טרמי. הטכנולוגיה החדישה בתחום כיום כוללת מכשיר פוליגרף אשר מורכב מיחידה אלקטרונית קטנה עם כל המכלולים השונים שמחוברת למחשב ובו תוכנה המשמשת לקליטת הנתונים ופיענוחם על ידי בודק הפוליגרף לאחר הבדיקה. כמו כן פותחו תוכנות פענוח ממוחשבות אשר מסייעות לעיתים לבודק לקבל החלטה בנוגע לבדיקה שביצע.

הפוליגרף הוא תחום פסיכופיזיולוגי, פסיכופיזיולוגיה הוא מדע המערב הצגתו של גירוי מסוים לאחד או יותר מהחושים האנושיים, על מנת לקבוע את ההשפעה של אותו גירוי, כאשר הוא נבדק באופן פסיכולוגי בזמן פעילויות פיזיולוגיות נבחרות (Coles, Donchim & Proges, 1986). מטה (1993) מסביר כי חייבים להבין שמכשיר הפוליגרף הוא בסך הכל כלי שמקליט את הנתונים הפיזיולוגיים, כלומר זהו מכשיר הקלטה אשר משתמשים בו לבצע מבחן פסיכופיזיולוגי לגילוי שקר (Psychophysiological Detection of Deception Test – PDD). ישנו שימוש במעקב אחר פרמטרים פיזיולוגים שונים כגון מדידת לחץ דם ודופק, מדידת שינויים במוליכות העור ומדידת שינויים בנשימה. וישנו גם שימוש באמצעים פסיכולוגיים כאשר רוב רובם של שיטות הבדיקה השונות בנויות לפי שיקולים אלו.

מחקרים בנוגע למידת תקיפותו ומהימנותו של הפוליגרף למעשה מתמקדים בבדיקת תקפותן של הטכניקות השונות לביצוע בדיקות הפוליגרף וזאת מאחר שמכשיר הפוליגרף נועד להקליט נתונים פיזיולוגים של גוף האדם וכל זמן שהוא תקין הוא עושה זאת במאה אחוז דיוק. במטה-מחקר שדה שנעשה בשנת 2007 על ידי ארגון בודקי הפוליגרף האמריקאי, נבדקו אחוזי הדיוק ברמת מובהקות של 0.05 להחלטות נכונות על פי מספר רב של טכניקות מתוקפות. כאשר הטכניקה עם אחוז הדיוק הנמוך ביותר הפיקה 87.1% להחלטות נכונות, והטכניקה עם אחוז הגבוה ביותר הפיקה 94.4% במתן החלטות נכונות. המטה-מחקר כלל 3,723 בדיקות שדה שסיפקו 11,737 תוצאות מצויננות, כמו כן נבדקו מספר קבוצות של טכניקות, טכניקות לביצוע בדיקות עדות, טכניקות לביצוע בדיקות חקירה וטכניקות עם מבחנים משולבים. הטכניקה של בדיקות העדות הציגה את אחוזי הדיוק הגבוהים ביותר עם ממוצע של 93.9% אחוזי דיוק (Ad Hoc Committee on Validated Techniques, 2011).

שיטה

משתתפים

המדגם כלל 110 בדיקות פוליגרף שבוצעו על ידי במהלך שנת 2012, במסגרת בדיקות קבלה לעבודה. 55 (50%) מהבדיקות בוצעו לנהגים, מחסנאים, מלקטים (צווארון כחול) ו-55 (50%) מהבדיקות בוצעו לעובדי היי-טק, עובדי בנק וכדומה (צווארון לבן). שכבת הגיל נעה בין 20-60, נשים וגברים כאחד. השאלות שממצאיה נלקחו מבדיקת הפוליגרף היו:

  1. האם השתמשת אי פעם בסם לא חוקי כלשהו?
  2. האם גנבת פעם פריט בעל ערך ממקום שבו עבדת?

במטרה לתת מענה לשאלת המחקר, התייחסתי לשתי סוגיות מרכזיות שעלו ממצאי בדיקת הפוליגרף

כלים

הכלי בו השתמשתי לצורך המחקר היה מכשיר הפוליגרף אשר מיוצר על ידי חברת לפייט האמריקאית (Laffayyet Instrument), באמצעותו ביצעתי את בדיקות הפוליגרף אשר בממצאיהם התייחסתי לצורך מציאת מובהקות סטטיסטית, שכיחויות ואחוזים. הנתונים אשר נאספו באמצעות בדיקת הפוליגרף היו:

  1. נתונים דמוגרפיים – תאריך הבדיקה, מין הנבדק, תפקיד מיועד.
  2. נתוני תוכן – הודאה בשימוש בסמים, הודאה בגניבה, גיל תחילת שימוש, סוג הסמים.
  3. שאלות רלוונטיות וממצאי הבדיקה של אותן שאלות (סמים וגניבות).

*תקפותו ומהימנותו של מכשיר הפוליגרף לא סופקו על ידי חברת לפייט חרף בקשתי.

הליך

סוג המחקר שבוצע הינו מחקר כמותני. לצורך ביצוע המחקר לא היה צורך בקבלת אישור לאיסוף הנתונים, כל הנתונים נאספו מבדיקות שבצעתי בעצמי במסגרת תפקידי כבודק פוליגרף. הבדיקות נאספו באופן אקראי כאשר 55 (50%) מהבדיקות בוצעו לבעלי תפקידים אותם הגדרתי כצווארון כחול ו-55 (50%) מהבדיקות בוצעו לבעלי תפקידים הנחשבים צווארון לבן. כל בדיקה נותחה בנפרד על מנת לאסוף את כל הנתונים הרלוונטיים למחקר. ניתוח כל בדיקה ערך בממוצע כחמש דקות.
כל אלו שימשו לביצוע המחקר וקודדו לצורך הזמנתם לתוכנת ניתוח סטטיסטית (SPSS).

ממצאים

  1. נמצא כי 42 (65.6%) מכלל הגברים הודו שהתנסו בסם לא חוקי כלשהו ואילו מכלל הנשים 24 (52.2%) הודו שהתנסו בסם כלשהו.
  2. על מנת לבדוק האם ישנה תלות מובהקת בין שיוך מעמדי לבין התנסות בסמים בוצע מבחן חי בריבוע. נמצא כי ישנה תלות מובהקת בין שיוך מעמדי להתנסות בסמים (c2=9.697, df=1, p<0.01). (בהתאם להשערתי נמצא כי מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון לבן, 41 (74.5%) הודו בהתנסות בסם לא חוקי כלשהו לעומת 25 (45.5%) מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון כחול).
  3. על מנת לבדוק האם ישנה תלות מובהקת בין שיוך מעמדי לבין גניבה ממעביד בוצע מבחן חי בריבוע. נמצא כי ישנה תלות מובהקת בין שיוך מעמדי לבין גניבה ממעביד (c2=7.674, df=1, p<0.01). (בהתאם להשערתי נמצא כי מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון לבן, 18 (32.7%) הודו בגניבה ממעביד לעומת 6 (10.9%) מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון כחול).
  4. בוצעה השוואה בין תפקידי צווארון לבן ותפקידי צווארון כחול על מנת לבדוק מי מרמה יותר בנושא סמים ומי מרמה יותר בנושא גניבה ממעביד. נמצא כי מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון לבן 2 (3.6%) רימו בנושא סמים ו-5 (9.1%) רימו בנושא גניבה ממעביד, לעומת 4 (7.3%) שירמו בנושא סמים ו-9 (16.4) שרימו בנושא גניבה מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון כחול. מן הממצאים ניתן להבחין כי גם נבדקים ממעמד צווארון לבן וגם נבדקים ממעמד צווארון כחול רימו יותר בנושא גניבה ממעביד, (חשוב לציין כי טרם הבדיקה מובהר לנבדקים כי גניבה ממעביד היא גניבה של פריט כלשהו העולה על 50-100 ₪ או גניבה של כסף מזומן).
  5. על מנת לבדוק האם ישנה תלות מובהקת בין מין הנבדק לבין גניבה ממעביד בוצע מבחן חי בריבוע. נמצא כי ישנה תלות מובהקת בין מין הנבדק לבין גניבה ממעביד (c2=7.981, df=1, p<0.01). (נמצא כי מכלל הגברים 20 (31.3%) הודו בגניבה ממעביד, לעומת 4 (8.7%) מכלל הנשים אשר הודו בגניבה ממעביד).
  6. נמצא כי מכלל הנבדקים 6 (5.5%) רימו בנושא סמים לעומת 14 (12.7%) אשר רימו בנושא גניבה ממעביד. על סמך ממצאים אלה ניתן להסיק כי לאנשים בחברה קל יותר להודות בנושא סמים מאשר בנושא גניבה.

דיון ומסקנות

בעבודתי המחקרית התמקדתי בהבדלים בין עובדים המבצעים עבירות, כאשר התייחסתי לעבירת שימוש בסמים וגניבות ממעביד. ביצעתי חלוקה של העבירות לעבירות צווארון לבן ולעבירות צווארון כחול, החלוקה הוגדרה על פי התפקיד שאותו הם ממלאים בארגון. בנוסף התייחסתי גם לנתון של הסתרת מידע על אותם נושאים בבדיקת הפוליגרף. שיערתי כי ימצא הבדל בשיעור העבירות ובאופיין בין עובדים מהמעמד הבינוני ומעלה לבין עובדים מהמעמד הנמוך.

על פי הממצאים שעלו המחקר ניתן להבחין במספר הבדלים עיקריים. נמצאו הבדלים בשיעורי הגניבה, בין המעמדות השונים. בהתאם להשערתי נמצא כי מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון לבן, 18 (32.7%) הודו בגניבה ממעביד לעומת 6 (10.9%) מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון כחול. נתון זה מתמזג עם הנחתו של סאתרלנד אשר טען כי עבירות צווארון לבן הן נסתרות מהעין והנתונים הקיימים לא משקפים את המציאות הקיימת. לפי סאתרלנד התאוריות הקיימות סברו כי עבריינות נפוצה בעיקר במעמד הנמוך ויש לה קשר לעוני או אפיונים אישיים וחברתיים התלויות סטטיסטית בחיי עוני (Sutherland, 1940). אם כך הממצאים עולים בקנה אחד עם הנחתו של סאתרלנד, אנו רואים דווקא כי שיעור העבירות הקטן יותר הגיע מהמעמד הנמוך ולצורך העניין הצווארון הכחול. ממצא נוסף אשר מתיישב עם הנחה זו, מראה שישנם הבדלים בשיעור המתנסים בסמים לבין שיוך מעמדי. שיעור המתנסים בסמים מתוך העובדים אשר היו מועמדים לתפקידים המשויכים לצווארון לבן היה גבוה ב-29% משיעור המתנסים בסמים אצל המעמד הנמוך (צווארון כחול). בעקבות סאתרלנד, התהוותה גישה חדשה אשר טענה שהיקף תופעת עבריינות הצווארון הלבן גדולה ממה שיודעים. בעקבות כך צמחה המחשבה כי ממדיה הנסתרים של העבריינות מחוסר דיווח (ידוע גם כ: The dark figure of crime) גבוהים אף יותר בעבריינות של הצווארון הלבן (מן, 1990).

נתון נוסף שעלה מהמחקר מציג כי מכלל הנבדקים, יותר רימו בנושא גניבות ממעביד מאשר בנושא סמים. על סמך ממצאים אלה ניתן להסיק כי לאנשים בחברה קל יותר להודות בנושא הסמים מאשר בנושא הגניבה. ניתן למצוא תמך לממצא זה במחקר שביצעה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול (עמדות כלפי שימוש באלכוהול וסמים – ממצאי מחקר תקופתי "יד על הדופק 3" 2013). במחקר זה עולה כי ישנה עלייה בנכונות של צעירים ומבוגרים להתנסות בסמים קלים, מבוגרים אף נכונים יותר לעשות כן. למעשה אלו עם הפוטנציאל הגדול יותר להתמנות לתפקידים בכירים או להיות בצד שמחליט את מי להעסיק, מקלים יותר בעניין הסמים. מה עוד שמדינות כדוגמת אמסטרדם הכניסו לחוק את השימוש בסמים, ומאפשרים לתושביהם לרכוש סמים קלים בחנויות מוסמכות ברחוב. פעולה כזו בהחלט יכולה להשפיע על דעותיו של הציבור הרחב. כמו כן נמצא גם כי מבחינת הדעות על השפעותיהם של הסמים הקלים, 44% מהמבוגרים חושבים שקיים סיכון נמוך עד בינוני לשימוש בסמים אלה. כלומר הם מתייחסים לסמים כדבר לא חמור, לכן נניח שלא יראו בשימוש בסמים קלים כעילה לאי קבלתם לעבודה. יתרה מזאת, לאור הנתונים אנו עדים למתן לגיטימציה לשימוש בסמים קלים על ידי האוכלוסייה הבוגרת וה"בוחנת", אותה אוכלוסייה אשר תפקידה לחנך את הדור הצעיר ולהעניק לו ערכים. כל זאת בעוד שגניבה נחשבת כסטייה ואין החברה מוכנה לקבל אותה כנורמה.

 

 

על מנת לבדוק האם ישנה תלות מובהקת בין שיוך מעמדי לבין גניבה ממעביד בוצע מבחן חי בריבוע. נמצא כי ישנה תלות מובהקת בין שיוך מעמדי לבין גניבה ממעביד (c2=7.674, df=1, p<0.01). (בהתאם להשערתי נמצא כי מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון לבן, 18 (32.7%) הודו בגניבה ממעביד לעומת 6 (10.9%) מכלל הנבדקים שהיו מועמדים לתפקידי צווארון כחול).

מכלל הנבדקים 60% הודו שניסו סם לא חוקי כלשהו לפחות פעם אחת בחייהם, אם אנו מסתכלים על הנתונים.

ביבליוגרפיה

אודם, י' (1981). האדם וכתב ידו. ישראל: מוסד ביאליק ודביר.
אודם, י' (1983). כתב יד ואישיות. ישראל: מוסד ביאליק ודביר.
אודם, י' (1991). גרפולוגיה – אי יושר בראי כתב היד: האם מופיעים בכתב היד סימני יושר, אמינות, עקביות ואחריות? ישראל: מכון מרדכי.
אלמגור-לוטן, א' (2011). אלימות כלפי נשים – ריכוז נתונים לשנת 2011. ירושלים: הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנתון הסטטיסטי לישראל 2012.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השנתון הסטטיסטי לישראל 2013.
הרשות הלאומית למלחמה בסמים, מגמות בשוק הסמים בישראל 2011.
הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, עמדות כלפי שימוש באלכוהול וסמים – ממצאי מחקר תקופתי "יד על הדופק 3" 2013.
חוק העונשין – תשל"ז 1977. סעיף 383, א', (1).
חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים, התשמ"ח-1988.
טננבוים, נ' א' (2003). עבריינות הצווארון הלבן – פשעי החזקים והעשירים. מתוך א' טננבוים (עורך), על שוטרים וגנבים: סוגיות בקרימינולוגיה (עמ' 112-105). תל אביב: משרד הביטחון – הוצאה לאור.
מן, ק' (1990). אפיונים מיוחדים של עבריינות הצווארון הלבן. עיוני משפט, טו'(3), 433-415.
פוקורני, ר' (1968). גרפולוגיה שיטתית – הפסיכולוגיה של כתב היד. רמת גן: מסדה.
פקודת הסמים המסוכנים פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.
שפירא, ר' (2002). הצווארון הלבן, עד כמה הוא מלוכלך? קריית המשפט, 2, 129-101.
קורן, ח' (1983). הגרפולוגיה – מסודות כתב ידך. גב: מסדה.
קליין, ז' (1974). סמים – השפעות ומניעים. חוות דעת, 3, 16-9.

ACFE (2002). 2002 Report to the Nation: Occupational Fraud and Abuse. Austin, Texas: Association of Certified Fraud Examiners.
Alter, E. H. (1939). The psychology of handwriting and its importance to the physician medical record. N.Y.: Macmillan Company.
Ansley, N. (1995). Notes and Comments – The Editor’s Column. Newsletter, American Polygraph Association, 28(6), p.18-20.
Benussi, V. (1914). The respiratory symptoms of lying. Polygraph, 4(1), 52-76.
Cahill, D. (1999). Report of voice stress analyzer. Prince William County Police Department.
Coles, M. G. H., Donchin, E., Porges, S. W. (1986). Psychophysiology: Systems, Processes & Applications. New-York: Guilford.
Domphousse, K. R. (2008). Voice Stress Analysis: Only 15 Percent of Lies About Drug Use Detected in Field Test. National Institute of Justice, 289, 8-12.
Field, S. (1999). Trends in Crime Revisited. Research Study no. 195, London: Home Office.
Matte, J. A. (1993). The Review, Presentation and Assurance of Intended Interpretation of Test Questions is Critical to the Outcome of Polygraph Tests. Polygraph, 22(4), p.299-313.
Matte, J.A. (1996). Forensic Psychophysiology using the Polygraph, Scientific truth verification – lie detection. New York: J.A.M.
McGoey, C. (2005). Employee Theft: Retail Loss Prevention, at www.crimedoctor.com.
Moody, A. (2004). Fraud hits small firms. Director, 57(7), 32.
Rickman, N., Witt, R. (2007). The Determinants of Employee Crime in the UK. Economica, 74(293), 161-175.
Sapir, A. (1987) Scientific Content Analysis (SCAN). Phoenix, Arizona: Laboratoryof Scientific Interrogation.
Sapir, A. (1995) The View Guidebook: Verbal Inquiry – The Effective Witness. Phoenix, Arizona: Laboratory of Scientific Interrogation.
Smith, N. (2001) Reading between the Lines: An evaluation of the Scientific Content Analysis technique (SCAN).
Police research series (135). Policing and Reducing Crime Unit – London.
Sauser, W. I. (2007). Employee Theft: Who, How, Why, and What Can Be Done. S.A.M – Advanced Management Jurnal, 72(3), 13-25.
Sutherland E. H. (1940). White collar criminality. American Sociological review, 5(1), 2-10.
Sutherland E. H. (1949). White collar crime. New-York: Dryden press.
Trovillo. P.Y. (1939) A history of lie detection. Journal of Criminal Law, Criminology and Police Science (29) p.848-881.
Keeler, L. (1938). Outline of Scientific Criminal Investigation, The detection of deception.
Edwards Brothers, Inc – Michigan.
Webby, S. (2001). “Police use controversial tech tool on suspects: critics say ‘voice stress analyzers’ are a scam”.
Mercury News. (2011). Ad Hoc Committee on Validated Techniques. Polygraph, 40(4), 196-202.

גרסאות נוספות להורדה:

לייעוץ חינם התקשרו אלינו ב 073-7597166 או השאירו פרטים form_03




טלפון
ניווט